​

אחרי תקופה בפריז התאהבתי בעיר ושקלתי הגירה. הכול כבר היה מוכן: מגורים, לימודים ואחזקה. בדקה התשעים עשיתי אחורה-פנה. הבנתי שיותר מכול אני זקוקה לתחושת שייכות, ושהרומן שלי עם צרפת עלול להסתיים בחוויה של לא-פה-ולא-שם: אני במערב וליבי במזרח. החלטתי לחזור, ולהשקיע כאן, בישראל, את עצמי, ועד הסוף; להשפיע ולהיות מושפעת; להיות נוכחת ברמ"ח ושס"ה; להרפות את האחיזה מהידית של המזוודה בכול פעם שמשהו בהתנהלות הציבורית שלנו מכאיב לי. מבדיקות שטח הבנתי, שאם ברצוני לקחת חלק בעשייה פוליטית, עלי לבנות את התנועה שאליה אני רוצה להשתייך. בשנת 2002 ניסיתי להקים את 'דרך המלך – התנועה ליהדות לעת ריבונות':

"דרך המלך היא דרכו של מי שרוצה לחיות בדמוקרטיה; חופש לא נועד למי שמחכה שיוליכו אותו; חופש מותנה ביכולת שלנו לקחת אחריות על מרחב המחייה שלנו ועל הבחירות שאנחנו עושים; מלך יודע להוליך את עצמו. דרך המלך היא דרך אחראית לקבלת החלטות; על ידי שילוב של חשיבה שכלית (מוח), רגשית (לב) ומוסרית (כבד), אנחנו יכולים ללמוד לחיות חיי מלך. דרך המלך היא דרכו של שלמה המלך, החכם באדם; שידע להבחין בין טוב לרע, בין אמת לשקר, בין יפה למכוער; שידע לדבר בשפת החיות, היא שפת הלב; שידע שאלוהי היהדות הוא ישות מופשטת. דרך המלך היא דרכו של אלוהי היהדות, שיודע להאציל סמכויות; אלוהי היהדות מאציל עלינו את הסמכות לבחור בין מה שטוב בשבילנו לבין מה שרע בשבילנו. דרך המלך היא דרכו של מי שמכיר בערך עצמו; רק מתוך כבוד עצמי ניתן לכבד את הסביבה שלנו, בדיוק כפי שרק על ידי כיבוד הסביבה שלנו נוכל לזכות בכבוד עצמי."

​

חוסר ניסיון מצידי וחוסר עניין ציבורי הסתיימו בקבורה מלכותית של התנועה באתר אינטרנט נידח. במקומה החלטתי להציב מטרה יותר צנועה: מניעה של הרשעות על סמך הודאת נאשם. באותה שנה הקמתי את 'עשות משפט – התנועה להפחתת מעמד ההודאה'. כפי שניתן להתרשם, יש לי העדפה לתנועות על פני מפלגות: בעוד מפלגה היא סטאטית, שואפת לשלטון ויהי מה, תנועה היא פעולה אזרחית, אשר נועדה לשנות אופן התנהלות מסוים, ואז להתפרק ולפנות את הדרך לדבר הבא.

במקביל למדתי יהדות במסגרות שונות ומגוונות, החל מבית המדרש של קהילת סיני, עבור דרך התוכנית של דר' יאיר כספי 'פסיכולוגיה שאלוהים במרכזה', וכלה בתוכנית העמיתים של בית המדרש 'קולות'. גם משיטת ימימה לא משכתי את ידי. כעת סיימתי שנה א' לתואר שני במחלקה לפילוסופיה יהודית, הפקולטה למדעי היהדות, אוניברסיטת בר אילן. החיבור שלי ליהדות הוא עוצמתי: במסגרת העשייה הציבורית חשתי לא פעם שאני בדעת יחיד מול כולם, מה שנקרא 'בדידות תיאולוגית'; מבט אחד אל מאחורי כתפי גילה לי שענקי הרוח שלנו עומדים לצדדי ומאחורי; אני בעצם לא לבד.

סך הלימוד, העשייה, הכתיבה והמחשבה של עשרים השנים האחרונות הביא אותי להכרה שלא הייתי רוצה להיוולד בשום מקום אחר, בשום זמן אחר ולשום עם אחר.